ליקוטי הלכות - אורח חיים חלק ב - משא ומתן הלכה א

משא ומתן ה' הלכה א:



אַחַר-כָּךְ יֵלֵךְ לַעֲסָקָיו וְכוּ' וְאָסוּר לְהִשְׁתַּתֵּף עִם עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁמָּא יִתְחַיֵּב לוֹ שְׁבוּעָה וְעוֹבֵר מִשּׁוּם וְשֵׁם אֱלֹקִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ לֹא יִשָּׁמַע עַל וְכוּ'. (שֻׁלְחָן עָרוּךְ אֹרַח חַיִּים סִימָן קנה):



הָעִנְיָן כִּי מְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (בְּסִימָן סט חֵלֶק א) שֶׁשֹּׁרֶשׁ הַנְּפָשׁוֹת הוּא בָּעֲשִׁירוּת. וְעִקַּר הַגְדָּלַת הַשֵּׁם וְהַנֶּפֶשׁ הוּא עַל-יְדֵי עֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה. כִּי עֲשִׁירוּת דִּקְדֻשָּׁה גָּבֹהַּ מְאֹד, עַיֵּן שָׁם. נִמְצָא, שֶׁהַמָּמוֹן דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא מָמוֹן יִשְׂרְאֵלִי הוּא בְּחִינַת שֵׁם וְנֶפֶשׁ. וְשֵׁם וְנֶפֶשׁ יִשְׂרָאֵל הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה' כִּי שְׁמוֹ מְשֻׁתָּף בִּשְׁמֵנוּ. וְזֶה בְּחִינַת נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בֶּאֱמוּנָה. 'בֶּאֱמוּנָה' דַּיְקָא. כִּי אֱמוּנָה הִוא בְּחִינַת שֵׁם ה', בְּחִינַת ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד שֶׁזֶּה עִקַּר אֱמוּנָה, עַל-כֵּן צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מַשָּא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה. כִּי שָׁם שֹׁרֶשׁ בְּחִינַת הַמַּשָּא וּמַתָּן בְּתוֹךְ בְּחִינַת אֱמוּנָה שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׁם ה'. כִּי הַמַּשָּא וּמַתָּן וְהָעֲשִׁירוּת הוּא בְּחִינַת שֵׁם כַּנַּ"ל. וְאֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹקִים. כִּי מָמוֹן דְּסִטְרָא אָחֳרָא הוּא בְּהֵפֶךְ, כִּי הוּא בִּבְחִינַת שֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, כִּי כָּל עֲבוֹדוֹת זָרוֹת תְּחוּבִים בַּמָּמוֹן, כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר (בְּסִימָן כג ל"א). וּכְלַל מָמוֹן יִשְׂרָאֵל הוּא בְּחִינַת מָמוֹן דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׁם וְנֶפֶשׁ, בְּחִינַת שֵׁם ה' כַּנַּ"ל. וּכְלַל מָמוֹן עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הוּא מָמוֹן דְּסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁהִיא בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ בְּחִינַת שֵׁם אֱלֹקִים אֲחֵרִים כַּנַּ"ל. וְעַתָּה מְבֹאָר הֵיטֵב מַה שֶּׁאָסְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְהִשְׁתַּתֵּף עִם עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מִשּׁוּם וְשֵׁם אֱלֹקִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ וְכוּ'. כִּי בְּוַדַּאי עוֹבֵר עַל וְשֵׁם אֱלֹקִים אֲחֵרִים וְכוּ' כְּשֶׁמִּשְׁתַּתֵּף עִם הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. כִּי שֹׁרֶשׁ הַנְּפָשׁוֹת בַּעֲשִׁירוּת. וּכְשֶׁמִּשְׁתַּתֵּף עִם הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. נִמְצָא שֶׁמְּקַשֵּׁר נַפְשׁוֹ וְנֶפֶשׁ הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים חַס וְשָׁלוֹם בְּיַחַד שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם מֻשְׁרָשִׁים בְּיַחַד בְּמָמוֹן אֶחָד אֲשֶׁר שָׁם שֹׁרֶשׁ הַנְּפָשׁוֹת כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן בְּוַדַּאי עוֹבֵר עַל וְשֵׁם אֱלֹקִים אֲחֵרִים וְכוּ'. כִּי נֶפֶשׁ וּמָמוֹן עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ נַפְשׁוֹ הוּא שֵׁם אֱלֹקִים אֲחֵרִים. וְ'צֵא תֹּאמַר לוֹ' וְאֵין לוֹ לְהִתְחַבֵּר עִם מָמוֹן יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׁם וְנֶפֶשׁ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מְשֻׁתָּף בּוֹ שֵׁם ה':



וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁמָּא יִתְחַיֵּב לוֹ שְׁבוּעָה. כִּי שְׁבוּעָה דִּקְדֻשָּׁה הִוא בְּחִינַת שֵׁם ה'. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, לֹא תִשָּא אֶת שֵׁם ה' וְכוּ' וְלֹא תִּשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי וְכוּ'. וְעַל-כֵּן בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ הַכְחָשָׁה בֵּין שְׁנֵי אֲנָשִׁים וְאֵין יוֹדְעִים לְמִי מַגִּיעַ הַמָּמוֹן, אָז מַטִּילִים בֵּינֵיהֶם שְׁבוּעָה. וְהַשְּׁבוּעָה מְבָרֶרֶת הָאֱמֶת לְמִי מַגִּיעַ הַמָּמוֹן. כִּי הַשְּׁבוּעָה הִיא בְּחִינַת שֵׁם ה', שֶׁהוּא בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ הַמָּמוֹן, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׁם כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן עַל-יְדֵי הַשְּׁבוּעָה מִתְבָּרֵר הֵיטֵב לְמִי שַׁיָּךְ הַמָּמוֹן מֵאַחַר שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הַמָּמוֹן. כִּי שָׁם בְּשָׁרְשׁוֹ בְּוַדַּאי מְבֹרָר הֵיטֵב מָמוֹנוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְאֵין אֶחָד יָכוֹל לִגַּע שָׁם בְּשֶׁל חֲבֵרוֹ כְּלוּם. וְעַל-כֵּן חָשְׁשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁמָּא יִתְחַיֵּב לוֹ הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים שְׁבוּעָה. כִּי הִוא מִלְּתָא דִּשְׁכִיחָא וְקָרוֹב לְוַדַּאי. כִּי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הֵם מְלֵאִים שֶׁקֶר בְּמַשָּא וּמַתָּן, כִּי מָמוֹנָם, שֶׁהוּא מָמוֹן דְּסִטְרָא אָחֳרָא, נִלְקָח מִשָּׁם מִבְּחִינַת שֶׁקֶר שֶׁהוּא עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהִוא בְּחִינַת שֶׁקֶר, וְעַל-כֵּן הֵם חֲשׁוּדִים תָּמִיד עַל שֶׁקֶר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר. וְעַל-כֵּן בְּוַדַּאי יִתְחַיֵּב לוֹ הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים שְׁבוּעָה שֶׁלָּהֶם שֶׁהִוא בְּחִינַת אֱלֹקִים אֲחֵרִים, כִּי מִשָּׁם שֹׁרֶשׁ מָמוֹנָם מִבְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה מִבְּחִינַת שֵׁם אֱלֹקִים אֲחֵרִים שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁבוּעַת שֶׁקֶר שֶׁלָּהֶם וְעַל-כֵּן אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לְהִשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ, כִּי מָמוֹן יִשְׂרָאֵל הוּא מָמוֹן דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ שְׁמוֹ וְנַפְשׁוֹ אֲשֶׁר מְשֻׁתָּף בּוֹ שֵׁם ה' כַּנַּ"ל:



וְעַיֵּן בַּמַּאֲמָר הַמַּתְחִיל מִי שֶׁרוֹצֶה לְקָרֵב בְּנֵי-אָדָם לַהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכוּ' מַה שֶּׁמְּבֹאָר שָׁם עַל פָּסוּק, וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם כַּנַּ"ל שָׁם מְבֹאָר הֵיטֵב הַקְדָּמָה זוֹ שֶׁהַמָּמוֹן הוּא בְּחִינַת שֵׁם וְנֶפֶשׁ כַּנַּ"ל:





(ליקוטי הלכות - אורח חיים חלק ב - משא ומתן הלכה א)
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים